קצת עליי :)

היי נעים מאוד, שמי טל.
בכור לשלושה בנים, בני 29 ו-21, תמיד הייתי טיפוס לא פשוט אבל מאוד בוגר, תמיד הייתי טיפוס שאין אצלו "אפור" אלא רק "שחור או לבן", אף פעם לא הצלחתי לראות את הטוב בכשלון, או עמידה מול מכשול הייתה מהווה וויתור ומציאת מסלול חדש.
גדלתי לתוך הספורט, אם זה בילדותי בכדורסל, לאחר מכן פיתחתי את קריירת הכדורגל המקצוענית שלי בגיל 13 במכבי ת"א ועד המעבר לעירוני ראשל"צ בהיותי בן 16, שם עשיתי את פריצת חיי שכללה לבישת המדים הלאומיים לתקופה של שנה, שהייתה נראית לי ולאבא שלי בעיקר חלום שמתגשם, בתור אוהד כדורגל מושבע (מכבי חיפה, לא להיט היום אבל בזמנו..).
בגיל 18 התגייסתי לצבא, ועברתי טירונות במחנה "קציעות" שבדרום, לאחר חודש טירונות הציבו אותי ב"מתקן אדם" במעלה הכביש למודיעין ושם שירתתי שנתיים וחצי עד שהבסיס שינה מיקום לדרום הארץ, וכאן נפרדו דרכינו.
עברתי למחנה צריפין עד סיום השירות.
במהלך שירותי הסדיר החלטתי על פרישה מכדורגל (שעד היום מהווה מחשבה שגוייה עבורי אבל אלו החיים), אז המשפחה והחברים כולם היו בהלם כי הכיוון היה מקצועי מאוד, אך ההחלטה בסופו של דבר הגיע ממני..
כאמור הייתי וותרן, הייתי מחפש חיים קלים, לא ידעתי להתמודד עם מכשולים והייתי בורח מהם.
בדיוק כמו בלימודים כך גם בכדורגל.
סיימתי את שירותי הצבאי בבה"ד 6 בצריפין – וכבר אז הכרתי את אישתי עמית עוד בהיותנו חיילים, השתחררנו מהצבא והחלטנו לנסות את מזלנו, לאחר כמה חודשי עבודה בארץ, ולטוס לארה"ב לנסות את החלום האמריקאי.
2008 עלינו על טיסה ללוס אנג'לס ושם התחלנו לעבוד בכל מה שבא ליד, עגלות, מכונות משחק, תמונות שמן וכד'…מזלנו לא צלח 🙁 וחזרנו לארץ לאחר כמעט שנה ללא כסף, שבדרך כללנו ניסיון עבודה במיאמי, גיינסביל, סן פרנסיסקו.
עבדנו שוב קצת בארץ והחלטנו לנסות את מזלנו שוב, וטסנו שוב לקראת סוף 2009 באולבני (בירת ניו יורק – המדינה), שם דוד של אישתי פתח לנו עגלה בקניון, גם שם לא הצלחנו והבנו שמקומנו בארץ.
לא סתם אני מספר לכם את הסיפורים הללו שתבינו כמה וויתורים ובחירות לברוח כשלא הולך עברנו.
לעולם לא ידעתי להתמודד עם קושי, הברירת מחדל שלי תמיד הייתה לחפש משהו אחר, לברוח לאזור הנוח שלי.
ואז, התחלנו את חיינו בארץ, וגם כאן לא צלחה דרכי, בזמן שאישתי הצליחה להתמקם במקום עבודה יחסית מסודר (6 שנים), אני מצאתי את עצמי בעולם הרכב כיועץ שירות, מחפש את מקומי כמה שנים קצת בכל מקום, איפה שהיה רע עזבתי, איפה שלא היה נראה לי נטשתי, איפה שדיברו לא יפה אליי התפטרתי וכך שרדתי את חיי ממקום למקום…בזמן כל זה התחתנו ונולדה עדי הבכורה.
ולפניי שנה וחצי לערך נולד איתי נהוראי….וכאן הסיפור מתחיל…..

שלום עולם!

היי ענק לכולם !

זהו האתר הרישמי החדש של איתי נהוראי הבן שלנו, כאן אספר את הסיפור האמיתי של חייו של איתי וגם את סיפור המסע המיוחד בארה"ב, שאנחנו כמשפחה יצאנו אליו במרץ 2017.כאן במקביל לעמוד הפייסבוק נספר,נשתף,נעלה כל התקדמות של איתי במהלך המסע האדיר הזה לעבר הריפוי המיוחל.

ייפתח כאן בלוג שבו אתם תוכלו להגיב או לשתף את דעותיכם  או אפילו לספר סיפורים אישיים שלכם.

תודה, ומקווה שתשכילו ותהנו מהאתר !

טל

Hi everyone!
This is the new official site of Itay Nehorai, our son. Here I will tell the true story of Itay's life and the story of the special trip in the US, that we as a family went out in March 2017.
Here, along with the Facebook page, we will share, share and advance any progress made by Itai during this tremendous journey towards the desired healing.
A blog will open here where you can comment on us or share your opinions or even personal stories.
Thanks, and hope you will enjoy and enjoy the site!

tal